מס רעיוני בגירושין: האם יש להפחית מס עתידי משווי מניות חברה פרטית?

Pytho

ביום 14.5.2026 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז–לוד בעניין י.י נ’ נ.י (עמ”ש – מחוזי מרכז-לוד). פסק הדין עסק באחת השאלות המורכבות בחלוקת רכוש: האם במסגרת איזון משאבים בין בני זוג יש להפחית משווי מניותיה של חברה פרטית "מס רעיוני" – כלומר, מס עתידי שעשוי לחול רק אם וכאשר המניות יימכרו בעתיד.

הרקע העובדתי: סלע המחלוקת בין בני הזוג

הצדדים נישאו בשנת 1982, ובשנת 2016 נוצר ביניהם קרע שהוביל לגירושין. במסגרת הליך איזון המשאבים ביניהם, נותרה מחלוקת משמעותית ביחס לחברה פרטית שמניותיה היו רשומות על שם הבעל.

שווי מניות החברה הוסכם בין הצדדים ועמד על כ־6.66 מיליון ₪, כאשר האישה הייתה זכאית למחצית השווי – קרי, כ־3.33 מיליון ₪.

האישה לא ביקשה לקבל לידיה מניות בחברה "בעין", אלא דרשה לקבל תשלום כספי המשקף את שווי חלקה במניות. בית המשפט קבע כי חלקה בחברה היה נומינלי בלבד, ללא שותפות מהותית בניהול או בפעילות העסקית, ולכן דרך האיזון המתאימה היא באמצעות תשלום כספי ולא באמצעות העברת מניות בפועל.

כאן התעוררה המחלוקת: האם יש לשלם לאישה את שווי חלקה בערכי ברוטו, או שיש להפחית מהתשלום מס רעיוני עתידי שעשוי לחול ביום בו המניות יימכרו?

טענות הצדדים

• טענות הבעל: הבעל טען כי תשלום שווי מלא (ללא הפחתת המס) מעניק לאישה יתרון בלתי הוגן, שכן בעתיד יחול מס ממשי בגין מכירת המניות, וראוי שהאישה תישא בו באופן יחסי.

• טענות האישה: האישה טענה מנגד כי מדובר במס עתידי שאינו ודאי, שכן כלל לא ידוע אם תתרחש מכירה ומתי זה יקרה.

שלוש הגישות הרווחות בפסיקה

בית המשפט עמד בפסק דינו על שלוש גישות מרכזיות שהתפתחו בפסיקה בנושא:

1. גישת הברוטו

לפי גישה זו אין לנכות מס רעיוני, משום שאירוע המס אינו ודאי. הפחתת מס על בסיס השערה עתידית אינה מוצדקת.

2. גישת הנטו

גישה הטוענת כי יש לנכות מס רעיוני, מאחר שזהו השווי הכלכלי האמיתי והריאלי של הנכס, המגלם בתוכו את חבות המס.

3. הגישה הפרגמטית (המודל המותנה)

גישת ביניים הקובעת כי אין לנכות מס כיום בעת איזון המשאבים, אך מוסכם כי אם בעתיד יחול מס בפועל – הצדדים יישאו בו באופן יחסי.

הכרעת בית המשפט: אימוץ המודל המותנה

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגיש הבעל, ואישר את החלטת בית המשפט לענייני משפחה אשר בחר לאמץ את המודל המותנה:

• האישה תקבל את חלקה הכספי ללא הפחתת מס רעיוני בשלב זה.

• אם בעתיד יתרחש אירוע מס בפועל – כגון מכירת המניות – האישה תישא בחלקה היחסי במס.

נימוקי בית המשפט

השופטים הציגו מספר נימוקים מרכזיים להחלטתם שלא לנכות מס מראש:

1. חלוף הזמן: חלפו כ־10 שנים ממועד הקרע (בשנת 2016) והמניות טרם נמכרו.

2. הנאה מההון: במהלך כל התקופה שחלפה, החזיק הבעל בפועל ברכיב הכספי המשקף את המס ונהנה מפירותיו.

3. מניעת פגיעה שלא לצורך: לא היה מקום להפחית מראש מס שאולי כלל לא ישולם בעתיד לעולם.

4. יכולת גבייה: בנסיבות העניין הוכח כי לא יהיה קושי ממשי בגביית חלקה של האישה במס בעתיד, אם וכאשר יחול.

השורה התחתונה והמשמעות המעשית

פסק הדין מחדד את ההלכה ולפיה אין כלל אוטומטי המחייב הפחתת מס רעיוני בעת איזון שווי מניות חברה פרטית בהליכי גירושין.

הבחינה תמיד נעשית בהתאם לנסיבות הספציפיות של המקרה, תוך שקלול הפרמטרים הבאים:

• מידת הוודאות של אירוע המס.

• סיכויי מימוש המניות.

• משך הזמן שחלף מאז הפירוד.

• אופי החזקת בן הזוג בחברה ומידת מעורבותו.

• שיקולי צדק ואיזון כלכלי בין הצדדים.

לסיכום, פסק הדין אינו מאמץ באופן גורף את גישת ה"ברוטו" או את גישת ה"נטו", אלא מחזק פתרון מעשי (המודל המותנה) שלפיו אין לנכות כיום מס עתידי תיאורטי, אך אם בעתיד יחול מס בפועל – ניתן יהיה לחייב את הצדדים לשאת בו בהתאם לחלקם היחסי.